(א) אסור לסייע לגזלן לשנות הגזילה כדי שיקנהו. כן הביא הב״י והשו״ע בסעיף א, ויש להוסיף דכ״כ סמ״ג בעשה עג.
האם מותר ליהנות מהגזילה לאחר יאוש. הטור והב״י בסעיף ב באות ד, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עג, כתב כהרמב״ם דאסור כיון דיאוש לא קונה, והרמב״ם וסמ״ג שם כתבו דאף בגזל דקלים ועשה מהם גשר אסור לעבור עליו, ע״כ, והיינו מחמת דלא חשיב שינוי כדי שיקנהו הגזלן.
מי שרוב ממונו גזול האם מותר ליהנות מממונו בדבר שאין ידוע לנו אם הוא גזול. הטור והב״י בסעיף ג, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עג, כתב כהרמב״ם דמותר, וכ״כ החינוך במצוה רכט.
האם כל ממון המוכסים בחזקת גזול ואסור ליהנות מהם. הטור והב״י בסעיף ד, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עג, כתב כהרמב״ם דאסור.
נטלו מוכסים חמורו ונתנו לו חמור אחר הרי הוא שלו שזה כמכירה וחזקתה שנתייאשו הבעלים ואינו יודע בודאי שזו גזילה ואם היה חסיד יחזיר לבעלים הראשונים. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ה, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה עג.
האם מוכס גוי העומד מחמת המלך דינו כמוכס העומד מאיליו. הב״י בסעיף ו בד״ה ומה שאמר אם ידוע, הביא דהמ״מ כתב בדעת הרמב״ם דדינו כעומד מאיליו, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עג, כתב דאם היה מוכס גוי העומד מאיליו הוא גזלן, ע״כ, ומבואר דלא אמרינן בסתם גוי העומד מחמת המלך שהוא כעומד מאיליו.
האם מותר להבריח את המכס ממלך גוי. הטוש״ע בסעיף ו, הביאו מהרמב״ם דאסור, והב״י בבדק הבית הקשה על זה, ויש להעיר דסמ״ג בעשה עג, כתב כהרמב״ם דאסור.
הא דאמרינן דמי שנמצא בשדה צריך לפרוע מס השדה האם היינו אף שאינו בעל השדה. הטור והב״י בסעיף ב-ז-י באות ט בד״ה ומה שאמר וכן המס, הביאו מהגמרא דאין לגבות מהאריס אלא רק מבעל השדה, ויש להעיר דהשו״ע העתיק את דברי הרמב״ם בהל׳ גזילה ואבידה ה,יב, שכתב דאף אם נוטל ממי שאינו בעל השדה שפיר דמי, ע״כ, ואפשר דאין כאן כלל מחלוקת אלא תלוי בדין כל מלך ומלך.
גבאי המלך שמכר שדה בשביל מס שע ראש אדם אם היה כן דין המלך מהני ומותר לקנותה. כן הביא הב״י והשו״ע בסעיף ט, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה עג.
אם צוה המלך שמי שלא יתן המס הקצוב על השדה תהיה השדה למי שיתן המס עד שיפרע הבעלים מנת המלך הוי דין ומותר לפורע לאכול פירות השדה עד שיפרע הבעלים. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף י אות יב, ויש להוסיף דכ״כ סמ״ג בעשה עג.
דין המלך הוי דין דוקא כשעושה דבר שהוא חק המלכות כגון שלוקח שדה ממי שמורד בו שכך חק המלכות אבל אם גוזל שדה מאדם דרך גזלנות שלא על פי החק לא הוי דין ואסור לקנותה. כן הביאו הטוש״ע והב״י בסעיף ב-ז-ח-יא באות יד, ויש להעיר דכ״כ סמ״ג בעשה עג, וכן הביא מר״ת.
האם אמרינן דינא דמלכותא אף כשהוא נגד דיני תורה כגון שהתורה אמרה שיקנה והדין אומר שלא יקנה. עי׳ במה שכתבתי בסי׳ קצד,ב, גבי גוי שמכר קרקע לישראל במקום שדינא דמלכותא אומר שיקנה בלא שטר.
האם דינא דמלכותא דינא רק בדברים שהם מעניני המלך כגון מיסים ותיקון רשות הרבים או אף בבין אדם לחבירו. הש״ך בסי׳ עג ס״ק לט, כתב דדוקא בעניני המלך אבל לא בבין אדם לחבירו, ע״כ, ויש להעיר דבסי׳ קצד,ב, מבואר בטוש״ע דהוא אף בבין אדם לחבירו, ועי׳ במה שכתבתי שם.
האם דינא דמלכותא הוי דינא בארץ ישראל. הדרכ״מ באות ג, הביא מהר״ן דטעמא דדינא דמלכותא דינא הוא משום שהארץ שלו וזה אינו שייך בארץ ישראל כיון דאין הארץ של המלך, ע״כ, ויש להעיר דכ״כ גם הרשב״א
בנדרים כח., והרא״ש בנדרים ג,יא, נמי כתב דטעמא דמילתא דהוי דינא כיון דהארץ שלו, ע״כ, ולפי זה נראה קצת דיודה דבא״י דבר זה לא שייך, וכן בהגהות אשיר״י בב״ק י,יב, כתב כדברי הר״ן בשם אור זרוע, (ועי׳ בספר רזא דשבתי על ב״ק קיג: ד״ה דד״ד ד״ה טעם הדבר, שציינו דכ״כ גם או״ז ומהר״ח או״ז והריב״ש והרדב״ז והיש״ש ועוד).